<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ס"ח</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ומעשה היה אירע שנפטרה אחות רבינו תם והודיעו אותו בעיר אחרת שהיה שם אכל בשר ושתה יין כי אמר מאחר שיש לה בעל שחייב בקבורתה אינו אסור בבשר וביין, ואיפשר גם אם היה עמה בעיר היה מיקל, וכעין מעשה זה כתב ר' אבי העזרי שאירע במגנצא שיהודי אחד הלך משם בעגלה ויהי בדרך ויקם עליו הקרוני ויהרגהו וזה היה בראש חדש טבת, ושנודע הדבר לבנו חיפש אותו בכל הדרכים ימים רבים ויחפש ולא מצא, ובר"ח אדר בא לפני רבינו אליקים ב"ר יוסף ואמר לו כדת מה לעשות, ואמר לו לישב שבעה ושלשים מראש חודש אדר ואילך, מהא דתניא באבל רבתי (פ"ב הי"ב) מי שנפל לים או ששטפו נהר או שאכלתו חיה אין מונעין מהן כל דבר, מאימתי מונין להן משנתיאשו מלבקש, וגרסינן בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) ר' חלבו ור' הונא בשם רב חל יום שמיני שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת, האיך אפשר, כלומר וכי אפשר שיחול שמיני שלו בשבת אא"כ נקבר בשבת והא לא אפשר, ומשני תיפתר שגררתו חיה ונתיאשו בשבת מלבקש, ולשבת אחרת הוי יום שמיני שהאבלות חלה משעה שנתיאשו מלבקשו, אלמא שעת יאוש כשעת קבורה, ויש שהיו חלוקין עליו ואמרו הני מילי היכא דנתיאשו בתוך ל' אבל לאחר ל' הוי כשמועה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד, ומביאין ראיה מהא דאמרינן (מו"ק כ' ב') באת לו שמועה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ורבי אב"ן אמר דלא דמי דהתם גבי שמועה רחוקה היינו טעמא דמשעת קבורה אבילות חלה עליו, ואע"ג דלא ידע שינהוג אבילות כל ל' יום שהן קרויין אבל כדגרסינן בירושלמי (שם פ"ג ה"ה) ויתמו ימי בכי אבל משה (דברים ל"ד ח'), ימי בכי אלו שבעה, אבל אלו שלשים, וכשנודע לו בתוך ל' של מת חל עליו אבלות גמורה ומונה מיום שמועה ז' ולאחר ל' אין עליו אלא אבל יום אחד ואסמכוה רבנן אעצרת שהיא יום אחד (מו"ק כ' א'), הילכך כששמע ברגל הואיל ורגל לא נהגא אבלות הוי כמי שלא שמע עד אחר הרגל שהיא שמועה רחוקה לאחר ל' שכלו ימי אבלו כולן ואין נוהג אלא יום אחד, אבל היכא דנפל לים או אכלתו חיה שלא נקבר הוו כל הימים שלא נתייאש כאילו מתו מוטל עליו לקוברו שהרי בכך הוא עסוק, וכל זמן שמתו מוטל עליו לקוברו אין אבלות חלה עליו, וכשמתיאש אין מוטל עליו לקוברו ואין עסוק בכך והוי כיום קבורה וחל עליו אבילות של שבעה ושלשים, ועוד שלא מצינו חילוק ביאוש בין תוך ל' בין לאחר ל', אלא סתם קתני מאימתי מונין להן משנתיאשו מלבקש ולא חילק בין תוך ל' לאחר ל'. ואחר שעברו ימי אבלו נמצא אביו בתוך הרינוס והובא לקבורה, כסבורים העם לומר שצריך לחזור ולהתאבל ז' כבתחילה דהשתא הוי סתימת הגולל, והורה לו רבי אליקים שאין צריך אלא לקרוע דהוי שעת חימום, והביא ראב"ן ראיה לדבריו מדאמר בירושלמי (שם) אמר ר' מנא יש קריעה בלא איבול שכן על אביו ועל אמו אפילו לאחר כמה קורע, וחייב לקרוע, ואבילות לא ינהוג שכבר נהג בשעת יאוש, כדאמר בירושלמי (שם) הרי שמפנין אותו מקבר לקבר אית תנאי תני משיסתם גולל ראשון ואית תנאי תני משיסתם גולל שני, ור' יונתן הו"ל עובדא שאל לר' חנינא חבריהון דרבנן ואמר משיסתם גולל ראשון, ומשמע דהתם דאפילו מאן דאמר משיסתם גולל שני היינו היכא דפינהו בתוך ז' לגולל הראשון, אבל לאחר ז' כבר עבר עליו האבל, והוא שנתנו דעתן לפנותו מגולל ראשון אבל לא נתנו דעתן לפנותו בקבר הראשון שקברוהו אע"פ שחזרו ופינהו משם חל אבלות מסתימת גולל ראשון, ומייתי עובדא עלה שמנו מסתימת גולל שני כשהיה דעתן לפנותו, ומעשה אירע באישפירא כשנפטר ר' קלונימוס הזקן ב"ר יצחק והיתה העיר במצור ושמוהו בארון בבית המקוה ומנו לו מיד שבעה ושלשים, אע"פ שהיתה דעתן לפנותו אחר המצור מ"מ כיון שלא פינוהו בתוך ז' מנו מגולל ראשון כדפרישית, אבל אם דעתו לפנותו בתוך ז' מונין מסתימת גולל שני, כדתניא באבל רבתי (פרק י') ר' שמעון אומר קבר שאולה היתה לו לר"ג ביבנה שהיו מכניסין המת לתוכו ונועלין הדלת לפניו, ועומד בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים ואח"כ מעלין אותו לירושלים, נסתם הגולל מכסין את ראשו וכו', אלמא בסתימת הגולל השני דהיינו כשקברוהו בירושלים חל אבלות מפני שהיה דעתן לפנותו בתוך ז' מקבר שביבנה. ומש"כ שכשנמצא ברינוס דאינו חוזר ומתאבל אלא קורע, לא נהירא דאם קברוהו במקום בנו וידע בנו את קבורתו לא גרע מיום ליקוט עצמות דאמרינן בפ"ק דמו"ק (ח' א') המלקט עצמות אביו הרי זה מתאבל עליהם כל היום כולו, ולערב אין מתאבל עליהם, ואמר רב חסדא ואע"פ שצרורין לו בסדינו, פירוש שעדיין לא נקברו אע"פ כן אינו מתאבל עליהם עוד, ותניא באבל רבתי (פי"ב ה"א) כל שקורעין עליו בשעת מיתתו קורעין עליו בשעת ליקוט עצמות, וכל שאינו מאחה בשעת מיתתו אינו מאחה בשעת לקוט עצמות, ואמרינן בירושלמי (שם פ"א ה"ה) בראשונה היו קוברין אותן במהמורות, נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותם בארונים, אותו היום היה מתאבל למחר היה שמח לומר שנינוחו אבותיו מן הדין, במהמורות, פירוש חפירות כדכתיב (תהלים ק"מ י"ב) באש יפילם במהמורות בל יקומו, והשתא מדקתני בירושלמי אותו היום היה מתאבל למחר היה שמח אלמא דכל אותו היום היה מתאבל, ונראה דאותו יום הוא כיום קבורה לענין זה דכל זמן שלא נקבר חל עליו דין אנינות ליאסר באכילת בשר ושתיית יין, ואחר שנקבר אסור כל היום כולו בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וברחיצה ובתכבוסת ותספורת ולערב מותר בכולן, וכן אם ידע בנו את קבורתו יש עליו כל דין אבלות כל אותו היום, ושמא מעשה שהיה לא ידע בנו את קבורתו, אלא לאחר ל' יום שמע עליו שנמצא ברינוס ונקבר בעיר אחרת, מיהו אם כך היה המעשה אז תמה אני למה הורה לו לקרוע אחרי שכבר קרע בשעת יאוש, והא דאמרינן בירושלמי (שם) דעל אביו ועל אמו קורע לאחר כמה ימים, הני מילי היכא דלא קרע עדיין.
